אודות מחלת מנייר

מחלת מנייר

אחת הסיבות השכיחות ביותר לתופעת הסחרחורת ו\או איבוד שיווי משקל היא מחלת מנייר הידועה גם כמיימת אנדולימפאטית אידיופאטית. המחלה שתוארה לראשונה על ידי הרופא הצרפתי מנייר בשנת 1861 מאובחנת על סמך סדרת סימפטומים ובהם: ורטיגו, טיניטוס, ירידה בשמיעה ותחושת אטימות באוזניים.

סיפטומים
עם הופעת המחלה, החולה עלול לסבול מירידה לסירוגין בשמיעה, במיוחד בצלילים הגבוהים. במידה והמחלה אינה מטופלת כיאות הדבר עלול להוביל לירידה קבועה בשמיעה. ירידה זו מקיפה את כל הצלילים והטונים, כשצלילים גבוהים מגיעים לאוזן החולה כשהם מעוותים וגורמים לו לתחושת אי נוחות.

למרות שהתסמינים של המחלה עלולים להיות קלים יחסית, לעתים קרובות ייתכנו מצבים של נכות ממשית. מצבים שפוגעים קשות באיכות החיים במיוחד אם הירידה בשמיעה קבועה והתקפי הורטיגו תכופים וקשים. כמו כן מעניין לציין כי שליש מחולי המנייר מדווחים גם על סבל ממיגרנה.

בדרך כלל מתאפיינת המחלה בהתקפים אקראיים של סחרחורת ואיבוד שיווי משקל שמופיעים לשעות או אפילו רק לדקות ספורות ונעלמים למשך שבועות ואפילו חודשים ארוכים. זאת למרות שתחושת חוסר האיזון יכולה להימשך ימים מספר. לאחר התקף יכול החולה לצנוח ולהירדם לשינה עמוקה למשך שעות רבות.

אבחון מלא של מחלת מנייר חייב לכלול את ארבעת התסמינים הראשיים והם:
(1) ירידה חלקית בשמיעה - הגוברת ודועכת לסירוגין. לרוב מעורבת רק אוזן אחת ורק אצל 15% מהחולים מעורבות שתי האוזניים.
(2) ורטיגו - סימפטום של מחלה במבוך האוזן הפנימית או בעצב הווסטיבולרי בגזע המוח שמקנה לחולה תחושת איבוד שיווי משקל, תנועה מתמדת, סחרחורת, תחושת לחץ בחילות והקאות.
(3) טינטון - זימזום או צפצוף באוזן או באוזניים שיופיע ממש לפני התקף, במהלכו ובמקרים קשים אף יטרידו את החולה באופן קבוע.
(4) תחושת אטימות באוזן – החולה מרגיש אפיזודות של אוזן אטומה. ניסיונות לשחרר את האטימות ע"י פימפום או ניקוי השעווה אינם עוזרים.

גורמים
קיימות כמה תיאוריות לגבי הגורם או הגורמים למחלה. לפי ההנחה העיקרית נגרמת המחלה עקב זיהום ויראלי, דהיינו דלקת שנובעת בגלל נגיף, אשר גורמת ליצירת נוגדנים עצמיים בדומה למחלות אוטו אימוניות. סיבות אפשריות נוספת ואולי מקבילות, הם תנאי חיים ברעש קבוע, חשיפה אקראית לרעש חזק כמו פיצוצים או יריות, תרופות שונות, אלכוהול, קפאין, והפרעות מטאבוליות שונות.

איבחון
למרות שתלונות החולה ותחושותיו ברורות למדי ומרמזות בדרך כלל בצורה מדויקת על מחלת מנייר, איבחון המחלה עלול להיות ארוך ומסובך. בדיקת הדמיה בסורק MRI נעשית כדי לשלול אפשרות של שינויים סטרוקטוראליים ברקמת המח או כלי הדם. נערכות בדיקת שמיעה, בדיקת היכולת להבדיל בין מלים הדומות בצליליהן, בדיקות שונות של מערכת שיווי המשקל ובדיקות נוספות, לפי שיקול דעתו של רופא מומחה ל-א.א.ג. 

שכיחות
מדובר במחלה התוקפת גברים ונשים במידה שווה, בעיקר בני עשרים עד חמישים. קשה לאמוד את שכיחות המחלה אולם אחד המחקרים שנעשו בתחום מציין כי כ-15 איש מתוך כל מאה אלף ילקו במחלת מנייר מדי שנה. מתוכם, כשליש ישארו עם המחלה באופן כרוני.

שיטות טיפול

הטיפול התרופתי במחלת מנייר נעשה בעיקר לשם טיפול בסימפטומים. תרופות שחוסמות את הקולטן H2 משמשות לטיפול בבחילות ובסחרחורות. כמו כן נעשה שימוש בתרופות נוגדות חרדה. וכן ניתן טיפול בסטרואידים, או טיפול בתכשירים להרחבת כלי דם.

אחד הטיפולים המקובלים הוא טיפול בעזרת תרופות משתנות להפחתת הנוזלים באוזן. הקפדה על שינה סדירה, שינוי התפריט, הימנעות מעישון ומצריכת אלכוהול, קפה, שוקולד, מלח ותוספי מזון נוספים יכולים לסייע.

כמו כן ישנה חשיבות רבה מאוד לבירור רפואי מקיף במטרה לאתר ולטפל בגורמים מטאבוליים שונים שעשויים להיות קשורים קשר הדוק למחלה.



* אין לראות בסקירה הכתובה אן המלצה על טיפול תרופתי כלשהו. רק רופא מומחה שבדק את החולה יכול לקבוע מה הטיפול המומלץ.