מחלת מנייר
אחד הגורמים השכיחים לתופעת איבוד שיווי המשקל ו/או סחרחורת הוא "מיימת אנדולימפאטית אידיופאטית" המוכרת בשם מחלת מנייר. מחלה זו תוארה ב-1861 ע"י הרופא הצרפתי מנייר וניתנת לאיבחון לפי סדרת תסמינים שכוללים: טיניטוס, ורטיגו, תחושת אטימות באוזניים וירידה בשמיעה.
הסימפטומים של מחלת מנייר
כאשר מופיעה המחלה על שם מנייר, יסבלו חלק מהחולים מירידת שמיעה שתופיע לסרוגין, בעיקר בצלילים נמוכים. קבלת טיפול לא מתאים במחלת מנייר יוביל בחלק מהמקרים לירידת שמיעה קבועה. ירידת השמיעה הקבועה כוללת את כל הטונים והצלילים, כאשר הצלילים הגבוהים מגיעים אל אוזני החולה באופן מעוות ויוצרים אצלו תחושה של חוסר נוחות.
הסימפטומים של מחלת מנייר עשויים להיות נסבלים, אולם במקרים רבים עשוייה להיווצר אצל החולה נכות ממשית על כל המשתמע מכך. נכות זו כוללת פגיעה קשה באיכות החיים, בעיקר אם מדובר בירידת שמיעה קבועה והתקפי סחרחורת (ורטיגו) קשים שמופיעים לעיתים קרובות. נתון חשוב נוסף הוא שכ-33% מהחולים מדווחים על כך שהם סובלים ממיגרנה.
המאפיינים השכיחים של מחלת המנייר כוללים התקפי סחרחורות ואיבוד שיווי משקל, שיכולים להמשך שעות או אפילו דקות ולהעלם למשך שבועות ואף חודשים. תחושת חוסר היציבות, לאחר ההתקף, עלולה להימשך מספר ימים. במקרים מסויימים יצנח החולה, לאחר ההתקף, וירדם אל שינה עמוקה שתמשך שעות ארוכות.
הגורמים למחלת מנייר
ישנן מספר תאוריות אודות הגורם או הגורמים להיווצרות של מחלת מנייר. ההנחה המקובלת גורסת שהמחלה נגרמת בשל זיהום ויראלי, ובמילים אחרות: דלקת שמקורה בנגיף, שבעטייה הגוף יוצר נוגדנים עצמיים בדומה למחלות חיסון עצמי (autoimmune diseases).
איבחון המחלה
אבחון של מחלת מנייר חייב לכלול את 4 הסיפטומים הבאים:
(1) ירידת שמיעה חלקית – מתגברת ונחלשת לפרקים. ברוב המקרים הירידה בשמיעה תהיה באוזן אחת בלבד ורק אצל 15% מהחולים ב-2 האוזניים.
(2) ורטיגו – תסמין של מחלה הקשורה למבוך שבאוזן הפנימית או לעצב השמע (ווסטיבולרי) בגזע המוח שגורם לתחושת חוסר שיווי משקל, סחרחורות, לחץ בחילות והקאות.
(3) טינטון – צלצולים באחת האוזניים או בשתיהן המופיע טרם ההתקף, במהלכו ובמקרים חמורים אף באופן קבוע.
(4) תחושה שהאוזן אטומה – הרגשה של אוזן אטומה המופיעה לפרקים. הנסיונות לשיחרור האטימות באמצעות פמפום או ניקוי שעווה לא מועילים.
ברוב המקרים הרגשת החולה ותלונותיו מצביעות על כך שמדובר במחלת מנייר באופן מדוייק. עם זאת, תהליך האיבחון עלול להיות ארוך ומורכב. במהלך התהליך תתבצע בדיקת הדמייה באמצעות סורק MRI במטרה לשלול שינויים מבניים ברקמת המוח או בכלי הדם. תערכנה בדיקות שמיעה, תבדק היכולת של החולה להבדיל בין מילים בעלות צליל דומה, יבוצעו בדיקות הקשורות למערכת שיווי המשקל ובדיקות נוספות בהתאם לשיקול הדעת של רופא מומחה לאף אוזן וגרון.
שכיחות
מחלת מנייר פוגעת בנשים ובגברים במידה זהה. רובם בטווח הגילאים 20-50. האומדן המדוייק של שכיחות המחלה קשה לביצוע, אולם מחקר שנעשה מצביע על כך ש-15 אנשים מתוך 100,000 ילקו במחלה מדי שנה. שליש מתוכם, ימשיכו לסבול ממחלת מנייר באופן כרוני.
שיטות טיפול
הטיפול התרופתי המקובל אצל הסובלים ממחלת מנייר נועד לרוב לטפל בתסמינים. נעשה שימוש בתרופות לחסימת הקולטן H2 במטרה לטפל בסחרחורות ובבחילות, תרופות נוגדות חרדה, טיפול בסטרואידים, תכשירים שמטרתם להרחיב את כלי הדם ותרופות משתמנות על מנת להפחית את כמות הנוזלים באוזן.
הקפדה על שינה מסודרת, שינוי תפריט המזון, הימנעות מעישון, צריכת אלכוהול, קפאין, מלח ותוספי מזון שונים עשויים לעזור.
בנוסף יש חשיבות רבה מאוד בביצוע בירור רפואי מקיף ויסודי על מנת לאתר ולטפל בגורמים מטאבוליים שונים שלהם עשוי להיות קשר הדוק למחלה.
* אין לראות בסקירה הכתובה לעיל המלצה כלשהי לטיפול תרופתי או אחר למחלת מנייר. רק רופא מומחה שבדק את החולה, יכול להמליץ על הטיפול המומלץ.