מחלת מנייר – סימפטומים אבחון והחלמה

אבחון ותמונה הקלינית

התסמינים הקליניים המשמשים כקריטריונים לאבחון מחלת מנייר הם: (1) טינטון. (2) ורטיגו. (3) תחושת אטימות של האוזניים. (4) ירידה בשמיעה. אלו הם 4 הסימפטומים העיקריים המשמשים לאבחון מחלת מנייר.

רצף האירועים של המחלה הוא דינמי ומשתנה. בדרך כלל מתווספים גם סימפטומים של פחד, חרדה, עצבנות, ייאוש וירידה ביכולת לעשות עבודה יצרנית. סיבוך משמעותי נוסף הוא פרידה וגירושין.

החלמה ממחלת מנייר

אצל כשליש עד חצי מהסובלים שקיימת אצלם תמונה קלינית של מחלת מנייר תתרחש החלמה ספונטנית.

כיצד זה מתחיל?

אפשרות I: מהלך הדרגתי

בדרך כלל זה חד צדדי. חולה עשוי להתלונן על תחושה של אוזן פקוקה בצדו השמאלי. מומחה לאף אוזן וגרון בודק את האוזן ומוצא שעווה (צרומן) בתעלת השמיעה של האוזן החיצונית. לאחר שהמומחה מסיר את השעווה, המטופל מדווח על הקלה.

מאוחר יותר (לאחר כמה ימים, כמה שבועות או כמה חודשים) המטופל מגיע שוב מתלונן על טינטון חד צדדי. הטינטון הוא לרוב קול צליל קבוע עם עליות וירידות במהלך היום. חלק מהחולים בעלי המזל מדווחים על הקלה כאשר ישנו צליל ממסך.

איבוד השמיעה הוא סיבוך מאוחר יותר של המחלה.

אפשרות II : התפרצות חריפה ודרמטית

ישנם חולים המגיעים לחדר המיון עם תלונה של סחרחורת מסוג ורטיגו. הם מדווחים על תחושה שהראש מסתובב או שהחדר מסתובב וגורם להם בחילות, עם או בלי הקאה. תמונה דרמטית זו לעתים מלווה בהתקפי סחרחורת נוספים המשפיעים על מערכת שיווי המשקל.

הסימפטומים האחרים, כגון טינטון, אוזניים פקוקות ואבדן השמיעה, עלולים להגיע בשלב מאוחר יותר. רוב המומחים ממתינים לראות אם החולה סובל מכל 4 הסימפטומים, המשמשים כקריטריון לאבחון מחלת מנייר. חלקם מוכנים לומר לחולה שככל הנראה אלה הם הסימפטומים הראשוניים של המחלה.

תמונה קלינית לא יציבה

ישנם חולי מנייר עם תמונה קלינית שונה בכל שבוע. למרות העובדה שכל הסימפטומים קיימים באופן רציף, הסימפטומים החמורים והקשים יותר, מאפילים על הסימפטומים החלשים וגורמים לכך שהחולה מודע רק לסימפטומים החמורים שמעוררים אצלו חרדה קשה.

המערכת המושפעת בצורה החמורה ביותר קובעת את התמונה הקלינית. כאשר קיים גירוי המשפיע על מערכת שיווי המשקל, הסימפטומים הדומיננטיים יכולים להיות סחרחורת מסוג ורטיגו, דיזינס או חוסר יציבות. פתולוגיה אקטיבית במערכת השמיעה מתקיימת בטינטון, ירידה בשמיעה והיפראקוזיס (רגישות לרעש).

מחלת מנייר סימפטומים

התקפי ורטיגו

ההתקפי סחרחורת מסוג ורטיגו, וחוסר יציבות בין ההתקפים, עשויים להופיע ולחלוף לסירוגין. מעגל מחזורי זה עשוי להשתנות: החל מהתקפי ורטיגו בודדים במהלך חודש אחד ולאחר מכן תקופת מנוחה שעשויה להגיע לשנה או שנתיים, וכלה בתמונה קלינית חמורה יותר.

אצל חולים שמצבם חמור יותר ישנם התקפים מתמשכים שעלולים להופיע לעתים על בסיס יום יומי.

טינטון

להופעת טינטון יכולות להיות עליות ומורדות. טינטון קשה וחזק יכול להופיע רק למספר שניות, אולם העוצמה עלולה להיות מאוד מפחידה ביותר. חולי מנייר אחרים עשויים לדווח על הפוגות ארוכות יותר של טינטון קשה ומתמשך בשילוב עם ירידה בשמיעה באוזן הפגועה.

היפראקוזיס (רגישות לרעש)

היפראקוזיס הוא רגישות יתר לצלילים גבוהים. מדובר בשילוב של מנגנונים ביולוגיים לצד פסיכולוגיים. החלק הביולוגי הוא תוצאה של רגישות היתר של מערכת השמע לרעשים חזקים. החלק הפסיכולוגי של ההיפראקוזיס הוא החשש מהידרדרות בסימפטומים של הטינטון ואבדן השמיעה עקב החשיפה לרעש .

אוזניים פקוקות (הרגשת אטימות באוזניים)

אוזניים פקוקות או תחושת מלאות/אטימות באוזניים הוא סימפטום בלתי תלוי. סימפטום זה עלול לחקות את התמונה הקלינית של הפרעות בתפקוד חצוצרת השמע, דלקות באוזן התיכונה (דלקת אקוטית, דלקת כרונית או מימית), כולסטאטומה (חדירה חולנית של עור באוזן התיכונה) נוירומה אקוסטית (גידול בבסיס הגולגולת).

אבדן שמיעה

תלונה על אבדן שמיעה חד צדדי היא סימפטום אופייני אצל חולה הסובל ממחלת מנייר פעילה. ניתן לייחס את האודיאוגרמה (תרשים שמיעה) של החולים לתחילת המחלה ולהראות על מסלול פרוגרסיבי בתפקודי אחת מהאוזניים.

התדרים נמוכים קשורים לשמיעה של קולות אנושיים ויש להם חשיבות רבה בהחלטתה להתחלת השימוש במכשיר שמיעה.

אבדן שמיעה באוזן ימין

I. שלב מוקדם – בטווח של 500-250 הרץ קיים ליקוי שמיעה עצבי תחושתי Sensorineural hearing loss)) של אוזן ימין.

II. שלב תיכון – השמיעה פוחתת בכל התדרים. התדרים הגבוהים והנמוכים של אוזן ימין מושפעים באופן חמור יותר. באוזן השמאלית קיימת התחלה של ירידה בשמיעה.

III. שלב מאוחר – אובדן שמיעה מתקדם בצד ימין: הידרדרות בשמיעה באוזן בצד ימין. באוזן שמאל נראית הסתבכות התחלתית של המחלה.