מילון מונחים
אי יציבות – תחושה שהקרקע או הריצפה אינם יציבים, למרות שבאופן אובייקטיבי הם יציבים.
אודיוגרמה – הצגה גרפית של רמת השמיעה, בה מוצגות תוצאות בדיקת השמיעה.
אודיומטר – מכשיר שמפיק צלילים לצורך ביצוע בדיקת שמיעה.
אוזן – איבר חישה האחראי לשמיעה ולשיווי המשקל. גלי קול הבאים מבחוץ ועוברים דרך מבוא השמע החיצוני גורמים לרטט בעור התוף. עצמימי השמע של האוזן התיכונה – הפטיש, הסדן והארכוף – מעבירים את תנודות הקול אל החלון הסגלגל, המוביל אל האוזן הפנימית.
בתוך השבלול הופכות תנודות הקול לאותות עצביים. תנודות הבוקעות מן השבלול יכולות לגרום ללחץ מצטבר בתוך האוזן, אך לחץ זה משתחרר דרך חצוצרת השמע (צינור אוסטכיוס) התעלות העגולות למחצה, השקיק והנאדון קשורים לשיווי המשקל.
באוזן הפנימית ישנו איבר שווי משקל שכולל 3 קשתות – כל קשת במישור מרחבי אחר. המידע התחושתי מהקשתות מועבר אל עצב שווי המשקל.
אוזן תיכונה – החלק של האוזן שמורכב מחלל מלא אוויר ונמצא בתוך עצם הרקה. הוא מרופד בקרום רירי ומחובר אל הלוע באמצעות חצוצרת השמע ולאוזן החיצונית על-ידי עור התוף. בתוך האוזן התיכונה נמצאות שלוש עצמות – עצמימי השמע – המעבירים תנודות קול מן האוזן החיצונית אל האוזן הפנימית.
אוזן פנימית (מבוך) – מערכת מפותלת של חללים וצינורות שיוצרת מבנה דמוי שבלול, שהוא איבר השמיעה ושלושת הקשתות של איבר שווי המשקל.
אלקטרואנצפלוגרפיה (EEG) – בדיקת הפעילות החשמלית של המוח. אלקטרודות המוצמדות לגולגולת מזהות אותות חשמליים באזורים השונים של המוח. האותות עוברים דרך כבלים אל מכשיר שמייצר דפוס גלי על גבי גליל נייר נע או זיכרון במחשב.
בדיקת הדים קוכליאריים (OAE) – בדיקה אובייקטיבית הנותנת הערכה על יכולתה של האוזן להפיק צלילים באופן פעיל.
בדיקת שמיעה התנהגותית – בדיקת השמיעה בחדר האטום נקראת בדיקת שמיעה התנהגותית ובגיל הרך מתבססת בדרך כלל על תגובות גופניות של הילד ולא על שיתוף פעולה מלא בו הנבדק מסמן לבודק בכל פעם ששמע.
בדיקת פוטנציאלים מעוררים מגזע המח (BERA או ABR) – בדיקה נוירופיסיולוגית שמדגימה את תגובת גזע המוח לגירוי שמיעתי. המדידה נעשית באמצעות אלקטרודות ומדידה של פולסים חשמליים על פני עור הראש. משך הבדיקה כשעה והיא מבוצעת ע”י חיבור אלקטרודות על גבי הראש והשמעת סדרת נקישות בעוצמות ובמרווחים שונים. הבדיקה מספקת כלי יעיל ואובייקטיבי לבדיקת הפעילות החשמלית של עצב השמיעה.
בדיקת ENG – בבדיקה זו משתמשים במערכת ממוחשבת כדי לבדוק אם שרירי העיניים גורמים לריצוד (ניסטגמוס) במצבים שונים. באופן תקין העיניים אינן מרצדות ללא סיבה (כלומר,אינן נעות מעצמן לצדדים או מעלה-מטה). במחלות שונות של מערכת שיווי המשקל יכול להיות ריצוד עצמוני או בתגובה למבחנים שונים.
לבדיקה שלושה חלקים: (1) הערכת תנועתיות העיניים – הנבדק שוכב על כסא כשראשו מורם בזווית מסוימת ונבדקת תנועתיות העיניים. (2) הערכת תנועתיות העיניים במנחים שונים של הראש – הנבדק שוכב כשראשו מוזז בתנוחות משתנות. הנבדק מתבקש להתבונן על הקיר, בתחילה בנקודה נייחת, ולאחר מכן בנקודות נעות בכיוונים שונים ובמהירויות משתנות.
(3) הערכה קלורית של מערכת שיווי המשקל – לאוזן מוזרקים מים קרים ולאחר מכן מים חמים – פעולה שגורמת סחרחורת ותחושת תנועה. בעזרת פרובוקציה זו מנתחים את פעילות שתי האוזניים וניתן להשוות את פעילות איבר שיווי המשקל בשתיהן.
לאחר שמסכמים את התוצאות של כל שלושת השלבים ניתן להחליט לאיזה דפוס של ליקוי זה מתאים. האם הבעיה נובעת מליקוי במסלולים במוח או כתוצאה מליקוי באיבר שיווי המשקל
בדיקת CT – שיטת הדמייה המבוססת על קרני רנטגן בה מבוצעים מספר רב של צילומים מזוויות שונות המחשב עושה אינטגרציה של כל הנתונים ונותן תמונה בצורת ´´חתך´´ או ´´פרוסה´´ במישורים שונים.
בדיקת FF – בדיקה המבוצעת בשדה פתוח. כלומר בתא האטום אך ללא אוזניות. הצליל או הדבור מושמעים דרך רמקולים ומתפשטים בחדר. במצב כזה לא ניתן לדעת בוודאות אם סף השמיעה זהה בשתי האוזניים או שמא אחת האוזניים פחות טובה מהשנייה. יש לזכור כי התמונה השמיעתית המתקבלת בשדה חופשי מייצגת תמיד את האוזן הטובה יותר.
דיזינס (dizziness) – תחושה של טשטוש, אי בהירות של חושים ומצב של על סף נפילה כאשר החולה לא יכול להגדיר את כיוון הסיבוב. ברוב המקרים האירוע נמשך זמן קצר (מספר שניות עד דקה) והחולה מצליח לייצב את עצמו ולא ליפול.
הולכת אוויר (Air Conduction) – העברה של הצליל לאוזן הפנימית דרך תעלת האוזן החיצונה ודרך האוזן התיכונה. בבדיקה אודיומטרית הכוונה להצגת הצליל דרך אוזניות.
הולכת עצם (Bone Conduction) – העברת הצליל לאוזן הפנימית באמצעות הרעדת עצמות הגולגולת. בבדיקה אודיומטרית הכוונה להצגת הצליל באמצעות ויברטור קטן דמוי קופסה שמונח על הבליטה בעצם מאחורי האפרכסת (מסטואיד) בדיקה זו מאפשרת לדלג על האוזן התיכונה ולגרות ישירות את האוזן הפנימית והעצב.
היפראקוזיס (רגישות לרעש) – תחושה של סבל מצלילים סביבתיים, כאשר החולה שומע צלילים בעוצמה שנסבלת היטב על ידי אנשים בריאים.
המית אוזן – מונח עברי עתיק שמשמעותו טיניטוס ונזכר בתורה שבעל-פה.
ורטיגו (vertigo) – סחרחורת שכוללת מרכיב של סיבוב: תחושה שהראש מסתובב או העולם מסתובב.
טיפול קוראטיבי (Curative treatment) – טיפול שמטרתו לרפא את המחלה.
טיפול פליאטיבי (Palliative treatment) – טיפול שמטרתו עזרה, הקלה ושיפור איכות החיים אך לא ריפוי מהמחלה.
TRT – טיפול להקלה על הסבל מטינטון על ידי הדרכת החולה להתעלם ממנו באמצעות הקשבה לצלילים אחרים שמושמעים על ידי מכשיר מיוחד.
טינקס – שם מסחרי למכשיר שמייצר שדה מגנטי שנחשב לחלש, מכוון אל האוזן הפנימית ונועד לטיפול בטינטון.
טינטון – מונח שאושר על ידי האקדמיה ללשון בתור מילה עברית לטיניטוס.
טיניטוס – מונח לועזי שמשמעותו תחושה של רעש באוזניים, בראש או גם באוזניים וגם בראש. המילה רעש נבדלת מהמילה קולות בכך שהקולות נועדו למקרה שהחולה שומע מילים עם משמעות, כאשר לטיניטוס אין משמעות מילולית.
טיניטוס אוביקטיבי – טיניטוס שניתן להקליט אותו או שניתן לגלותו באמצעות סטטוסקופ מיוחד. טיניטוס זה בדרך כלל צליל שפועם כמו פעימות הלב (פולסטילי).
מחלת מנייר – מחלה כרונית שכוללת את הסימפטומים הבאים: ירידה בשמיעה, טיניטוס, ותחושת סחרחורת אטימות באוזניים. קריטריון חשוב לאבחנה: בבדיקות רפואיות קפדניות לא נמצא הסבר אחר לסימפטומים.
מיסוך (מסקינג) – כאשר ישנם שני צלילים, והאחד מפריע לשמוע את השני- הצליל המפריע נקרא ‘צליל ממסך’. בדרך כלל צליל המיסוך האידיאלי דומה לצליל שהוא מסך אותו, אך עוצמתו רבה יותר.
מכשיר מיסוך – טיפול להקלה על הסבל מטיניטוס באמצעות מכשיר שמשמיע צלילים שדומים לטיניטוס, עצמתם חזקה מאשר הטיניטוס.
סף שמיעה (SRT) – העצמה החלשה ביותר שבה אדם שומע צליל מסוים ב-50% מן הפעמים שבהן הוא נחשף אל הצליל.
סחרחורת – שם כולל לשתי תופעות שונות: ‘ ורטיגו’ ו’דיזינס’.
עור התוף – קרום דק שמפריד בין האוזן החיצונית לאוזן התיכונה. גלי קול המגיעים לאוזן גורמים לעור התוף לרטוט והתנודות מועברות אל הפטיש (אחד מעצמימי השמע) באוזן התיכונה.
עצב השמיעה – העצב האחראי להעברת אותות תחושתיים מן האוזן הפנימית (מבוך) אל המוח.
עצב שיווי המשקל – מעביר למוח אינפורמציה לגבי מצב הגוף במרחב.
עצב מספר שמונה – קיימים 12 עצבים שנכנסים אל המוח. עצב מספר 8 כולל שני חלקים: עצב השמיעה ועצב שיווי המשקל.
פלוטרס – הרגשה של החולה כי הוא אינו יכול להתעלם מגופים מזעריים שנמצאים בתוך הנוזל שבעין או הגוף הזגוגי (VITREUS BODY) ומוטרד מנוכחותם. יש לציין שגופים אלה אכן נמצאים אצל החולה שמתלונן ומעוררים בו תחושה של “יתושים בשדה הראיה”.
צליל טהור (PT) – צליל טהור בתדירות מסוימת נשמע כצפצוף. משמש בדרך כלל לבדיקת השמיעה בתדרים השונים.
שבלול (כוכליאה) – מבנה סלילי באוזן הפנימית שבו מתבצע המעבר מתנודות מכאניות של גלי הקול לאותות חשמליים שמועברים אל המוח דרך עצב השבלול.
שתל כוכליארי – מכשיר אלקטרוני זעיר שמבצע באופן חלקי את תפקיד השבלול.
מילון מונחים
אי יציבות – תחושה שהקרקע או הריצפה אינם יציבים, למרות שבאופן אובייקטיבי הם יציבים.
אודיוגרמה – הצגה גרפית של רמת השמיעה, בה מוצגות תוצאות בדיקת השמיעה.
אודיומטר – מכשיר שמפיק צלילים לצורך ביצוע בדיקת שמיעה.
אוזן – איבר חישה האחראי לשמיעה ולשיווי המשקל. גלי קול הבאים מבחוץ ועוברים דרך מבוא השמע החיצוני גורמים לרטט בעור התוף. עצמימי השמע של האוזן התיכונה – הפטיש, הסדן והארכוף – מעבירים את תנודות הקול אל החלון הסגלגל, המוביל אל האוזן הפנימית.
בתוך השבלול הופכות תנודות הקול לאותות עצביים. תנודות הבוקעות מן השבלול יכולות לגרום ללחץ מצטבר בתוך האוזן, אך לחץ זה משתחרר דרך חצוצרת השמע (צינור אוסטכיוס) התעלות העגולות למחצה, השקיק והנאדון קשורים לשיווי המשקל.
באוזן הפנימית ישנו איבר שווי משקל שכולל 3 קשתות – כל קשת במישור מרחבי אחר. המידע התחושתי מהקשתות מועבר אל עצב שווי המשקל.
אוזן תיכונה – החלק של האוזן שמורכב מחלל מלא אוויר ונמצא בתוך עצם הרקה. הוא מרופד בקרום רירי ומחובר אל הלוע באמצעות חצוצרת השמע ולאוזן החיצונית על-ידי עור התוף. בתוך האוזן התיכונה נמצאות שלוש עצמות – עצמימי השמע – המעבירים תנודות קול מן האוזן החיצונית אל האוזן הפנימית.
אוזן פנימית (מבוך) – מערכת מפותלת של חללים וצינורות שיוצרת מבנה דמוי שבלול, שהוא איבר השמיעה ושלושת הקשתות של איבר שווי המשקל.
אלקטרואנצפלוגרפיה (EEG) – בדיקת הפעילות החשמלית של המוח. אלקטרודות המוצמדות לגולגולת מזהות אותות חשמליים באזורים השונים של המוח. האותות עוברים דרך כבלים אל מכשיר שמייצר דפוס גלי על גבי גליל נייר נע או זיכרון במחשב.
בדיקת הדים קוכליאריים (OAE) – בדיקה אובייקטיבית הנותנת הערכה על יכולתה של האוזן להפיק צלילים באופן פעיל.
בדיקת שמיעה התנהגותית – בדיקת השמיעה בחדר האטום נקראת בדיקת שמיעה התנהגותית ובגיל הרך מתבססת בדרך כלל על תגובות גופניות של הילד ולא על שיתוף פעולה מלא בו הנבדק מסמן לבודק בכל פעם ששמע.
בדיקת פוטנציאלים מעוררים מגזע המח (BERA או ABR) – בדיקה נוירופיסיולוגית שמדגימה את תגובת גזע המוח לגירוי שמיעתי. המדידה נעשית באמצעות אלקטרודות ומדידה של פולסים חשמליים על פני עור הראש. משך הבדיקה כשעה והיא מבוצעת ע”י חיבור אלקטרודות על גבי הראש והשמעת סדרת נקישות בעוצמות ובמרווחים שונים. הבדיקה מספקת כלי יעיל ואובייקטיבי לבדיקת הפעילות החשמלית של עצב השמיעה.
בדיקת ENG – בבדיקה זו משתמשים במערכת ממוחשבת כדי לבדוק אם שרירי העיניים גורמים לריצוד (ניסטגמוס) במצבים שונים. באופן תקין העיניים אינן מרצדות ללא סיבה (כלומר,אינן נעות מעצמן לצדדים או מעלה-מטה). במחלות שונות של מערכת שיווי המשקל יכול להיות ריצוד עצמוני או בתגובה למבחנים שונים.
לבדיקה שלושה חלקים: (1) הערכת תנועתיות העיניים – הנבדק שוכב על כסא כשראשו מורם בזווית מסוימת ונבדקת תנועתיות העיניים. (2) הערכת תנועתיות העיניים במנחים שונים של הראש – הנבדק שוכב כשראשו מוזז בתנוחות משתנות. הנבדק מתבקש להתבונן על הקיר, בתחילה בנקודה נייחת, ולאחר מכן בנקודות נעות בכיוונים שונים ובמהירויות משתנות.
(3) הערכה קלורית של מערכת שיווי המשקל – לאוזן מוזרקים מים קרים ולאחר מכן מים חמים – פעולה שגורמת סחרחורת ותחושת תנועה. בעזרת פרובוקציה זו מנתחים את פעילות שתי האוזניים וניתן להשוות את פעילות איבר שיווי המשקל בשתיהן.
לאחר שמסכמים את התוצאות של כל שלושת השלבים ניתן להחליט לאיזה דפוס של ליקוי זה מתאים. האם הבעיה נובעת מליקוי במסלולים במוח או כתוצאה מליקוי באיבר שיווי המשקל
בדיקת CT – שיטת הדמייה המבוססת על קרני רנטגן בה מבוצעים מספר רב של צילומים מזוויות שונות המחשב עושה אינטגרציה של כל הנתונים ונותן תמונה בצורת ´´חתך´´ או ´´פרוסה´´ במישורים שונים.
בדיקת FF – בדיקה המבוצעת בשדה פתוח. כלומר בתא האטום אך ללא אוזניות. הצליל או הדבור מושמעים דרך רמקולים ומתפשטים בחדר. במצב כזה לא ניתן לדעת בוודאות אם סף השמיעה זהה בשתי האוזניים או שמא אחת האוזניים פחות טובה מהשנייה. יש לזכור כי התמונה השמיעתית המתקבלת בשדה חופשי מייצגת תמיד את האוזן הטובה יותר.
דיזינס (dizziness) – תחושה של טשטוש, אי בהירות של חושים ומצב של על סף נפילה כאשר החולה לא יכול להגדיר את כיוון הסיבוב. ברוב המקרים האירוע נמשך זמן קצר (מספר שניות עד דקה) והחולה מצליח לייצב את עצמו ולא ליפול.
הולכת אוויר (Air Conduction) – העברה של הצליל לאוזן הפנימית דרך תעלת האוזן החיצונה ודרך האוזן התיכונה. בבדיקה אודיומטרית הכוונה להצגת הצליל דרך אוזניות.
הולכת עצם (Bone Conduction) – העברת הצליל לאוזן הפנימית באמצעות הרעדת עצמות הגולגולת. בבדיקה אודיומטרית הכוונה להצגת הצליל באמצעות ויברטור קטן דמוי קופסה שמונח על הבליטה בעצם מאחורי האפרכסת (מסטואיד) בדיקה זו מאפשרת לדלג על האוזן התיכונה ולגרות ישירות את האוזן הפנימית והעצב.
היפראקוזיס (רגישות לרעש) – תחושה של סבל מצלילים סביבתיים, כאשר החולה שומע צלילים בעוצמה שנסבלת היטב על ידי אנשים בריאים.
המית אוזן – מונח עברי עתיק שמשמעותו טיניטוס ונזכר בתורה שבעל-פה.
ורטיגו (vertigo) – סחרחורת שכוללת מרכיב של סיבוב: תחושה שהראש מסתובב או העולם מסתובב.
טיפול קוראטיבי (Curative treatment) – טיפול שמטרתו לרפא את המחלה.
טיפול פליאטיבי (Palliative treatment) – טיפול שמטרתו עזרה, הקלה ושיפור איכות החיים אך לא ריפוי מהמחלה.
TRT – טיפול להקלה על הסבל מטינטון על ידי הדרכת החולה להתעלם ממנו באמצעות הקשבה לצלילים אחרים שמושמעים על ידי מכשיר מיוחד.
טינקס – שם מסחרי למכשיר שמייצר שדה מגנטי שנחשב לחלש, מכוון אל האוזן הפנימית ונועד לטיפול בטינטון.
טינטון – מונח שאושר על ידי האקדמיה ללשון בתור מילה עברית לטיניטוס.
טיניטוס – מונח לועזי שמשמעותו תחושה של רעש באוזניים, בראש או גם באוזניים וגם בראש. המילה רעש נבדלת מהמילה קולות בכך שהקולות נועדו למקרה שהחולה שומע מילים עם משמעות, כאשר לטיניטוס אין משמעות מילולית.
טיניטוס אוביקטיבי – טיניטוס שניתן להקליט אותו או שניתן לגלותו באמצעות סטטוסקופ מיוחד. טיניטוס זה בדרך כלל צליל שפועם כמו פעימות הלב (פולסטילי).
מחלת מנייר – מחלה כרונית שכוללת את הסימפטומים הבאים: ירידה בשמיעה, טיניטוס, ותחושת סחרחורת אטימות באוזניים. קריטריון חשוב לאבחנה: בבדיקות רפואיות קפדניות לא נמצא הסבר אחר לסימפטומים.
מיסוך (מסקינג) – כאשר ישנם שני צלילים, והאחד מפריע לשמוע את השני- הצליל המפריע נקרא ‘צליל ממסך’. בדרך כלל צליל המיסוך האידיאלי דומה לצליל שהוא מסך אותו, אך עוצמתו רבה יותר.
מכשיר מיסוך – טיפול להקלה על הסבל מטיניטוס באמצעות מכשיר שמשמיע צלילים שדומים לטיניטוס, עצמתם חזקה מאשר הטיניטוס.
סף שמיעה (SRT) – העצמה החלשה ביותר שבה אדם שומע צליל מסוים ב-50% מן הפעמים שבהן הוא נחשף אל הצליל.
סחרחורת – שם כולל לשתי תופעות שונות: ‘ ורטיגו’ ו’דיזינס’.
עור התוף – קרום דק שמפריד בין האוזן החיצונית לאוזן התיכונה. גלי קול המגיעים לאוזן גורמים לעור התוף לרטוט והתנודות מועברות אל הפטיש (אחד מעצמימי השמע) באוזן התיכונה.
עצב השמיעה – העצב האחראי להעברת אותות תחושתיים מן האוזן הפנימית (מבוך) אל המוח.
עצב שיווי המשקל – מעביר למוח אינפורמציה לגבי מצב הגוף במרחב.
עצב מספר שמונה – קיימים 12 עצבים שנכנסים אל המוח. עצב מספר 8 כולל שני חלקים: עצב השמיעה ועצב שיווי המשקל.
פלוטרס – הרגשה של החולה כי הוא אינו יכול להתעלם מגופים מזעריים שנמצאים בתוך הנוזל שבעין או הגוף הזגוגי (VITREUS BODY) ומוטרד מנוכחותם. יש לציין שגופים אלה אכן נמצאים אצל החולה שמתלונן ומעוררים בו תחושה של “יתושים בשדה הראיה”.
צליל טהור (PT) – צליל טהור בתדירות מסוימת נשמע כצפצוף. משמש בדרך כלל לבדיקת השמיעה בתדרים השונים.
שבלול (כוכליאה) – מבנה סלילי באוזן הפנימית שבו מתבצע המעבר מתנודות מכאניות של גלי הקול לאותות חשמליים שמועברים אל המוח דרך עצב השבלול.
שתל כוכליארי – מכשיר אלקטרוני זעיר שמבצע באופן חלקי את תפקיד השבלול.
מטופלים (וידאו)...
כהן ענת, כפר סבא
“…אוזן שמאל הייתה אצלי מאד אטומה והיה בה רעש בלתי נסבל… צפצוף… טינטון. המחלה התפתחה לאט. ההתקפים היו בהתחלה כל מספר חודשים. זה היה מבהיל ומפחיד. במיוחד שלא קיבלתי סיוע ואף אחד לא ידע להגיד לי מה אני עוברת…” צפו בסרטון
ג’ראלד אטייה, עובד סוציאלי ומטפל זוגי, ארה”ב
“הטיניטוס שלי החל לפני ארבע שנים, לאחר שפעת חזקה ובתקופה שאבי נפטר. היה אצלי לחץ נפשי גדול. לאחר מכן הרגשתי אטימות באזניים וצלצולים, בעיקר באוזן שמאל. הייתי מסוחרר, ועם בחילות וחולשה. הלכתי למומחים לאף אוזן גרון…” צפו בסרטון (אנגלית בתרגום לעברית)
מטופלים (וידאו)...
כהן ענת, כפר סבא
“…אוזן שמאל הייתה אצלי מאד אטומה והיה בה רעש בלתי נסבל… צפצוף… טינטון. המחלה התפתחה לאט. ההתקפים היו בהתחלה כל מספר חודשים. זה היה מבהיל ומפחיד. במיוחד שלא קיבלתי סיוע ואף אחד לא ידע להגיד לי מה אני עוברת…” צפו בסרטון
ג’ראלד אטייה, עובד סוציאלי ומטפל זוגי, ארה”ב
“הטיניטוס שלי החל לפני ארבע שנים, לאחר שפעת חזקה ובתקופה שאבי נפטר. היה אצלי לחץ נפשי גדול. לאחר מכן הרגשתי אטימות באזניים וצלצולים, בעיקר באוזן שמאל. הייתי מסוחרר, ועם בחילות וחולשה. הלכתי למומחים לאף אוזן גרון…” צפו בסרטון (אנגלית בתרגום לעברית)
